תקופת החגים הסתיימה לה ואנו עומדים בחודש חשוון – חודש החזרה לשגרה.
לא עוד קטיעה בלימוד החומר בבתי הספר, לא עוד ארוחות שבת הרודפות ארוחות חג וחוזר חלילה , אלא תחילתו של רצף לימודי ומשפחתי שיקטע שוב רק בחנוכה, בעוד כחודשיים.
זמן זה של מעבר מחגי תשרי אל "חיי היום היום" הינו זמן טוב לראות מה לקחנו מתקופת החגים אל חיינו האישיים, ונושא ששווה לבחון בהקשר זה הינו יחסנו אל העולם, שאת בריאתו חגגנו זה מכבר.
האדם– נברא לשלוט ולרדות אך גם לעבוד ולשמור.
בספר בראשית מתוארת בריאת האדם בשני פרקים רצופים.
בפרק א' מתוארת בריאת האדם בפסוקים הבאים:
כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.
דמות האדם המתוארת בפרק זה הינה דמות שָליטה - "בצלם אלוהים" - אדם , שאם כי נברא כחלק משרשרת הבריאה (ואפילו יום מיוחד לא הוקצה לו), הרי הוא פורה ורבה וכובש ורודה וממלא את הארץ כולה, וזה יעודו.
בפרק ב' מוצגת בריאת האדם בצורה שונה:
ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה... ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.
בפרק זה מתואר האדם לא כשליט העולם אלא כחלק מהמערכת האקולוגית המתוכננת, שנברא והושם בגן עדן "לעבדה ולשמרה". האדם כאן נברא "עפר מן האדמה" על מנת לשרת – לעבוד את האדמה ולשמור על הגן הפורח שברא ה'.
האנושות - שולטת וכובשת או עובדת ושומרת?
שליט כובש או עבד משמר? מי היא דמות האדם המועדפת?
בדורנו נראה כי התשובה ברורה- אנו פורים ורבים וממלאים את הארץ (מילולית - אוכלוסיית העולם מונה כיום למעלה משישה מיליארד בני אדם והערכות אומרות שעד 2050 תמנה אוכלוסיית העולם כ-9.2 מיליארד איש).
אנחנו (או לפחות חלקנו שיכול לאפשר זאת לעצמו) גם כובשים, קונים, בונים, מפתחים ומממשים, אולי במלואו , את חזון האדם השליט הרודה בעולם כולו הסר למרותו.
אך שני פרקים מתארים את בריאת האדם, ומה שחסר לנו אולי יותר מכל הינו האדם של פרק ב' בבראשית :
אדם הרואה את ייעודו בשמירת הבריאה- המערכת האקולוגית המופלאה הזו, הנקראת כדור הארץ.
אדם המסתכל על העולם לא מתוך גישה תועלתנית, כעל משאבים לניצול, אלא מתוך ענווה, פליאה ותחושת אחריות.
אדם, המצליח לגבור על שרירות לב עצמו ולשמור על "חוקי הבריאה" למענו ולמען העולם כולו.
קיימות – לעבדה ולשמרה
כדור הארץ נמצא בימים אלו במשבר סביבתי חמור. את אותותיו של משבר זה אנו חשים מדי יום – באיכות האויר שאנו נושמים, בזיהום מקורות המים, בחשיפה מזיקה לקרינת השמש ועוד. משבר סביבתי זה הינו, במידה רבה תוצאה של התנהלות אנושית לא שקולה הכוללת שימוש ללא גבולות במשאבי הטבע היקרים ופגיעה מתמשכת במערכות האקולוגיות של כדור הארץ. העולם התרבותי בו אנו חיים קורא לנו להמשיך בדרך זו – להעלות את רמת חיינו על ידי צריכה ולהאמין כי האדם כבר ימציא פתרונות טכנולוגים לכל בעיה.
אל מול תפיסה זו, מתפתחת בימים אלו תפיסת הקיימוּת- אידאולוגיה המנסה להביא לרווחה מקסימלית לאנושות ולסביבה לאורך שנים רבות. תפיסת עולם של קיימות קוראת לאדם לנהוג בענווה ולקחת אחריות על סביבתו הטבעית והאנושית, מתוך הבנה שהוא רק חלק ממערכת גדולה ומופלאה. הקיימוּת אינה פתרון קסם - היא כיוון, דרך של התנהלות בעולם, המנסה לבנות שינוי ערכי-תרבותי שיוביל לשינוי התנהגות כולל ( בדגש על תחומים של חברה – סביבה –כלכלה). אידאולוגיה זו רואה עצמה כקוד להצלת כדור הארץ והאנושות פשוטו כמשמעו .
נשמע מוכר?
בדור בו התרבות החיצונית משדרת לנו מסרים שטוחים של התרחבות ללא סוף כדאי לנסות ולהתבונן פנימה, אל תרבות עמוקה שהיא גם תרבותנו שלנו, המציעה לנו התבוננות אחרת על המציאות. או אז נוכל לגבש לעצמנו תפיסת עולם של קיימות או ב"יהודית" – לתקן עולם במלכות שדי.

ואסיים בהיגד של ר' נחמן מברסלב החביב עלי (ליקוטי מוהר"ן ה') :
              כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) .
         נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם,
                           ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.