מאמר שנכתב ע"י הרב שמואל טל, ראש ישיבת "תורת חיים",
נווה דקלים, גוש קטיף, בחודש אדר תשס"ב.

יהודי יקר! יהודיה יקרה!
כבר תקופה ארוכה שהנושא הבוער ביותר בחוגי הציונות – הדתית, או הציבור הדתי-לאומי, הוא "בעיית הנוער" .  כוונתי לתהליכי חילון המקיפים אחוזים לא מבוטלים מקרב בני הנוער, ניכור ולצערנו לעיתים אף  שנאה של "לימודי הקודש" ובייחוד גמרא, נתק תרבותי ורוחני בין הורים ומורים לבין בניהם ותלמידיהם, תופעות של שוטטות, התנסויות שונות וחיפוש עצמי הנובעים מבטלה ושעמום, ובשוליים (ההולכים ומתרחבים) – אלימות, אלכוהול, סמים ומתירנות מינית, כולל כל ספיחיה (הריונות והפלות, מחלות ועוד). 
לחנך דור ישרים לתורה ולמצוות, לאמונה ולערכיות, לצניעות ולענווה, בעידן הפוסט-מודרני הנהנתן, המקדש את ההגשמה האישית חסרת המעצורים, שאין בו ערכים וקנה מידה, שהאידיאולוגיה היחידה שלו היא "אכול ושתה כי מחר נמות" – משימה כבדה עד מאוד היא.
חלק ניכר מהנוער היקר שלנו כבר נמצא במצב כמעט בלתי אפשרי של "מה יעשה אותו הבן שלא יחטא"? וכאילו לא די לו בכך, אנו במו ידינו מלעיטים אותו ב"תרבות" – ההמונים הקלוקלת והמושחתת, בפורנוגרפיה ובאלימות, ברדידות ובטמטום הדעת של העיתונות הארצית והמקומית, של עיתוני הנוער, של הטלוויזיה על ערוציה, כבליה (תרתי משמע) ולוויניה, של האינטרנט על אתריו המפוקפקים, של הפסטיבלים והחינגאות למיניהם, ועוד כהנה וכהנה.
אחר כך אנו מאשימים את כל העולם: את הגננת והמורה, את המחנכים והר"מים, את שיטות הלימוד, את המדריכים בסניף, את החברים, את ילדינו עצמם, את הריצפה העקומה ואפילו את מזג האוויר…
יאמרו המתחכמים : והלא בין כה וכה כל הרוצה יכול בקלות להגיע לחומר הנ"ל, או לפחות שיהיה פיקוח, שנדע מה הוא עושה.  ואנו נאמר : אם כן, אולי נכין לו בכל בוקר ליד המיטה גם מנת סם (לפחות המזרק לא יהיה נגוע) ובקבוק אלכוהול (לפחות המשקה לא יהיה רעיל)? כדאי להוסיף גם חפיסת סיגריות "לייט" עם פילטר טוב ואולי גם ערכת אמצעי מניעה….
למה זה לא עולה על דעתנו? (כך אני מקווה…) התשובה פשוטה: משום שברור לנו, כהורים וכמחנכים, שישנו הבדל עצום ומרחק רב בין תפיסת התופעות הנ"ל במעידות ובכישלונות שניתן לשוב מהם ולהתגבר עליהם, לבין הפיכתם לנורמת התנהגות שאנו מגבים ומאשרים, גם אם מדובר בהסכמה שבשתיקה ובהשלמה שבדיעבד.

וודאי תשאלו : אם זה אכן כל-כך חמור, כיצד יהודים רבים – כשרים טובים ויקרים באמת – מכניסים את כל זה הביתה?!

התשובה היא שלא את "זה" הם הכניסו הביתה.  יצר הרע הוא מתוחכם, והוא פועל בזהירות ובהדרגה.  לא ביום אחד הפכו כלי התקשורת להיות כה הרסניים וארסיים.  לפני שני עשורים היו גבולות ומוסכמות, הייתה (גם) תרבות וידע, הייתה הסכמה שיהודי מאמין יכול להחזיקם בביתו.  אלא שעם הזמן סף הגירוי עלה, ועמו גדלה ההעזה והחוצפה, והחלה תחרות פרועה על רייטינג ותפוצה (כאשר הדרך להצליח היא לפנות אל המכנה המשותף הנמוך ביותר) – והציבור התרגל לאט לאט .. קשה לשנות הרגלים, קשה להפוך סדרי בראשית, קשה להיגמל מסם ממכר, אנשים חושבים שבלי עיתון חילוני וטלוויזיה השמש פשוט לא תזרח, שהם לא יקומו בבוקר… ולכן למרות שכל בר דעת מבין את הכוח ההרסני של כלי התקשורת (מהבחינה הרוחנית, התרבותית והלאומית), הוא נכנע להם, מכוח ההרגל ובצריכתו אותם הוא גם מחזק את כוחם השלילי....